יום שלישי, 15 בנובמבר 2016

המחלקה הגרמנית בשרות הפלמ"ח



הירידה למערת הפלמ"ח - שנות הארבעים


המערה של המחלקה הגרמנית


אין צורך להציג את מערת הפלמ"ח – רבים מאתנו מכירים ויודעים את מיקומה ואת משמעותה. ביער משמר – העמק מוקמה המערה ובה חודשים רבים התאמנה המחלקה הגרמנית לביצוע משימתה .
המחלקה הגרמנית הוקמה בשנת 1942 מתוך חשש שמפקד הצבא הגרמני הגנרל ארוין רומל יכבוש את ארץ ישראל. שמעון קוך (אבידן) היה מפקד המחלקה. אנשי המחלקה נבחרו מבין העולים שדיברו גרמנית כשפת אם. המחלקה נועדה לפעול פעולות גרילה והמחנה שלהם היה מחנה צבא נאצי לכול דבר ועניין. השילוט, הדגלים והקישוטים במחנה ביער משמר - העמק היו בשפה הגרמנית. שפת הפקודות הייתה בשפה הגרמנית, הם לבשו מדי צבא גרמניים וענדו דרגות של הצבא הגרמני. על מערת הפלמ"ח שהיוותה בסיס למחלקה הגרמנית ועל פעילות המחלקה אני מביאה את רשימתה של :רבקה מגן משנת 1973








שמעון קוך- אבידן בשנת 1933 כמתחזה בשירות הצבא הגרמני 



הפלמחניק קרא: הייל היטלר!מאת רבקה מגן
(הארץ שלנו - 16.7.1973 )


אלברט הכה מגף במגף והצדיע למפקדו, הושיט יד וקרא בהתלהבות:"הייל היטלר ".מגפיו של אלברט הבריקו. גם בגדיו, בגדי החייל הגרמני-נאצי, מצוחצחים היו ללא דופי. מתחת לכובע נראה רק קצה שערו הבלונדיני, ועיניו הכחולות היו נעוצות הרחק לפנים.לא, אין אנו בברלין של מלחמת העולם השנייה, גם לא באחת מארצות הכיבוש הגרמני באותה תקופה. אנו נמצאים בשנת 1942, כאן, בארץ-בפתחה של מערה אשר ביער משמר-העמק.המפקד התרחק, ואלברט נכנס למערה. המערה-מלאה הייתה בכרזות בגרמנית, כשדמותו של היטלר מציצה אל כל הנכנס. גם דגלי הצבא הגרמני מצויים היו במערה, וכל הנמצאים בה מחליפים דברים-בשפה הגרמנית.

מה היה בה, באותה מערה? מערה זו היוותה את לב הבסיס של המחלקה הגרמנית של הפלמ"ח.
כדי להבין מה הייתה מחלקה זו ולשם מה הוקמה, פניתי לשמעון אבידן, שהיה באותה תקופה מפקד המחלקה. שמעון אבידן הוא חבר קיבוץ עין השופט והיה במלחמת השחרור מפקד חטיבת "גבעתי". היום הוא מזכיר הקיבוץ הארצי ה'שומר הצעיר'. פגשתיו במשרדו הנמצא במרומי הבניין. לשמעון עיניים כחולות ועמוקות והשיבה כבר זרקה בשערו הבהיר. הוא מעלה לפני בקולו העמוק ובדיבורו האיטי והשקול את תולדות המחלקה הגרמנית. וכך מספר לי שמעון אבידן:
"ב-1942 במלחמת העולם השנייה, התקרבו הגרמנים לתוך מצרים שבראשם מפקד בשם רומל, שהתמחה באופן מיוחד במלחמה ותנועה מהירה במדבר. לא נראה היה, שיש כוח, שיכול היה לעצור אותו מלכבוש גם את ארץ ישראל. כל המאמצים מצד האנגלים ובנות הברית לבלום את התקדמות הגרמנים-עלו בתוהו. הישוב היהודי בארץ היה מפוזר באותה תקופה באיים קטנים בתוך ים ערבי סוער. כבר הגיעו הדים ראשונים  לשואה, והיהודים בארץ-הוכו בהלם נוכח התקדמות הגרמנים.
במטה "ההגנה" הועלתה הצעה, שבמקרה של חדירת הגרמנים, ירוכז הישוב היהודי כולו באזור הכרמל ושם יתגוננו עד הסוף. לצורך המלחמה בגרמנים הוחלט להקים יחידה שתוכל להכות ולשבש את פעולות האויב מבפנים. כלומר, להכשיר אנשים שיחדרו לשורות האויב כשהם מופיעים כאנשי האויב.

המחלקה הגרמנית מתאמנת




המערה הסודית במשמר העמק


כך החליט מטה "ההגנה" להקים יחידה, שתהא מורכבת מיוצאי גרמניה שאף בצורתם החיצונית נראים כגרמנים. אבל לא הספיקה הצורה החיצונית. צריך היה גם לדעת להתנהג כמו גרמנים. לשאת את הנשק כמותם, לדעת את סימני הדרגות, ואת הסלנג הצבאי. כלומר, לבוא לידי מצב, שאפשר יהא להסתובב בין הגרמנים מבלי לעורר חשד.
מתוך יחידות הפלמ"ח התנדבו אנשים ליחידה זאת, והתכנסו במשמר -העמק. לבחורים האלה לא היה קל. כל אחד מהם ראה את הפאשיזם והנאצים בעלייתם והם ברחו מהשפה, מהמנהגים ומאותו עולם, ובאו הנה לארץ לחיות חיים אחרים, והנה היה עליהם לחזור לשפה, שלא רצו לדבר בה, ולשירים של הצבא הגרמני, שתוכנם מאוס היה עליהם, ולסגנון ומשמעת, שלא היו לפי רוחם. אבל למען העם והמשימה החדשה-עשו זאת ככל יכולתם. אחרי תקופה ארוכה של אימונים עמדו ערוכים ומוכנים לפעולה.




הירידה למערה


בסיסם היה בעומקו של יער משמר העמק. הם הקימו לעצמם סוכות מגורים ואת לב הבסיס, היוותה מערת רועים לשעבר, שהייתה עוד מפויחת בפנים. סידרו בה ספסלי אבן מסביב וקישטוה בציורים, סמלים וסיסמאות של הצבא הגרמני. המערה הייתה מלאה בספרים של הצבא הגרמני: על כלי   הנשק, על דרך סידור הבגדים של החילים, על הארגון של הצבא הגרמני. היו שם מילות השירים המושרים בצבא הגרמני.
צילומים של מדי הצבא לחילותיו השונים.
היה במערה רדיו, בו האזינו למשדרים גרמניים. השפה המדוברת הייתה גרמנית. מילה עברית לא נשמעה. הם למדו שימוש באקדח, בסכין, תרגילי התגוננות ועוד..
בין המדריכים היו שניים ששרתו בצבא הנאצי וערקו, ועריק גרמני שעבר לצד הבריטים (כי בהמשך הזמן קיבלה המחלקה אישור רשמי מהשלטונות הבריטיים.)

הצבא צועד על קיבתו



כמו כל יחידות הפלמ"ח את לחמם הרוויחו חברי המחלקה הגרמנית על ידי עבודה במשמר- העמק. כשירדו לעבור במשק התחילו לדבר עברית, וחברי משמר העמק לא ידעו דבר וחצי דבר על המסתתר מאחוריהם. חברי  המחלקה הגרמנית השתתפו גם במסעות ותרגילים במסגרת הפלמ"ח ככל הפלמ"חניקים האחרים.
לאחר שחברי המחלקה היו מוכנים לפעולה, קיבל את הפיקוד על הצבא הבריטי אחד המצביאים הגדולים שלהם- מונטגומרי, שהפיח ביטחון בכוח הבריטי והדף את הגרמנים בפיקודו של רומל בניסיונם לכבוש את מצרים. לפי שעה- חלפה הסכנה והארץ-נשמה לרווחה.



סידורי מים ביער 

סידורי מים ביער משמר העמק



היחידה ראתה עתה את תפקידה בסיוע להכות בנאצים המתרחקים. חברי המחלקה נשלחו לפעולה נגד האויב בכמה  מזירות המלחמה. חברי המחלקה היו בין הראשונים, שנכנסו לאוסטריה  ופעלו להצלת יהודים ולרדיפה אחרי פושעים נאציים. חלקם, נשארו אחרי תום המלחמה באירופה כדי לעזור ולפלס דרך לחופי הים לכל אלה שנשארו בחיים.
במסגרת איסוף החומר פניתי לאלברט פז שגם נמנה עם המחלקה הגרמנית והשתתף באחד ממבצעי המחלקה לספר את סיפורו:
בתור שבוי גרמני
"אחרי האימונים הרבים במערה, כשנהגנו כבר כגרמנים לכל דבר, הגיעו יום אחד למשמר העמק שלושה קצינים בריטיים, וביקשו שני חברים לפעולה סודית בחזית המצרית. לאחר מבחני כושר נבחרתי להיות אחד מהשניים. נקראנו לסוכנות היהודית (הפעולה הייתה בשיתוף של הסוכנות היהודית עם הבריטים)ישר הוסבר לנו תפקידנו. לקחו את מידתנו והכינו לנו בגדים ופנקסי חייל בריטיים. נשלחנו בחזרה הביתה-בהבטחה, שלא נספר לאיש את אשר הוטל עלינו.
היום הגורלי הגיע - הוסענו כחיילים בריטיים, למצרים. קודם לקהיר ואחר כך לאלכסנדריי

ה. שני גרמנים עריקים אימנו אותנו אימון אחרון, הולבשנו בבגדי חיילים גרמנים וצורפנו ליחידה בריטית, שפעלה באל-עלמין , בתור שבויים גרמניים-בתפקיד משרתיה של היחידה. איש מהיחידה לא ידע את זהותנו האמתית. אחד מאנשי אותה היחידה היה יהודי מלונדון. ששנא מאוד את הגרמנים והוא רדף אותנו כל הזמן.
כשחילקו תה, נתן לנו תה עם חול, כשחילקו  שמיכות, נתן לנו את הדקות והקרועות ביותר וקפאנו בלילות מקור. כי הקור במדבר היה נורא.

מתאמנים עם מקלות קאפפ


רק המפקד ידע את האמת, והוא שנתן לנו הוראות. התקרבנו עם היחידה לחזית. באחד הימים קיבלנו הוראה ממפקדנו להתערבב מיד בין השבויים הגרמניים שיילקחו בשבי באותו לילה. וכן היה, השבויים הגרמניים נלקחו בשבי, ואנחנו מיהרנו להיכנס לשורותיהם מבלי שידעו מי אנו. השמירה עלינו, כשבויים גרמנים, הייתה בידי חיילים סנגלים שהחמירו מאוד. כל צעד  מיותר שלמו היה מלווה בדקירת  כידון.

" חליבת " ידיעות


בלילה הראשון שכבנו בין השבויים על הארץ.  לעשן-אסור היה. כל המעשן מורחק היה מיד ממקומו ונזרק לקרן זווית. פתחתי בשיחה בגרמנית עם השבויים ששכבו לידי לאחר כמה משפטים התיידדתי עם השוכבים לידי, ואז עשיתי שגיאה ראשונה ואחרונה במבצע. אמרתי להם מאיפה אני בא, ולא שאלתי אותם קודם מאיפה הם ."אני ממינכן" מיהרתי לומר, כדי לעורר את אמונם. ואז אמר אחד מהם בשמחה:
" האמנם? גם אני מאותו מקום!" ומיד מיהר להחליף עמי רשמים על האירועים האחרונים בעיר זו. חששתי שאפול בפח, כי את מינכן עזבתי כבר כמה שנים קודם לכן, וידיעותיי על הנעשה בה לאחרונה היו קלושות מאוד. מה עשיתי? הדלקתי סיגריה. מיד באו האנגלים והרחיקוני במכות מהמקום. וזאת רציתי יותר מכל. "ידידי" החדשים חשבו שעשיתי זאת בתום לב והצטערו בצערי על המכות שספגתי.
מדי יום נלקחו כל השבויים הגרמנים לחקירה של המפקדה הבריטית.

התייעצות


כשהוכנסתי ל"חקירה" הייתי תמיד לבדי עם המייג'ור הבריטי, שידע היטב את זהותי, ונתן לי הוראות מה לשאול את השבויים. בכל "חקירה" כזאת הבאתי, כנדרש, ידיעות מעניינות מבחינה צבאית שהייתי "חולב מידידי" השבויים הגרמנים. שמעתי בתשומת לב מרובה  את שסיפרו קציני חיל רגלים, טייסים ורופאים גרמנים. שאלתי על מה שקורה ליהודים באירופה, ושמעתי את התיאור הנורא, שרק חלק ממנו שמענו גם בארץ. הכול מסרנו חברי ואני-למייג'ור הבריטי.העברנו  ידיעות על מספרי טנקים בדיביזיות מסוימות במדבר,  וממכתבים שנתנו לנו לקרוא השבויים הגרמנים נודע לנו ידיעות על הנעשה ברחוב הגרמני בעורף. קראנו בעיתונות גרמנית, שהגיעה למדבר.
וכל "ששאבנו "- העברנו בעת ה"חקירה". התקדמנו עם השבויים הגרמנים, שהיו צמודים לכוחותיו של מונטגומרי המתקדם, ומכה בצבאות רומל.

המחלקה בהפלגה

מקרה מעניין קרה לי בקרבת טוברוק שבלוב. הייתה הפצצה, ולא יכולנו להמשיך. היינו עוד במדי חיילים גרמנים, אבל לאחר סיום תפקידנו "כשבויים גרמנים". במרחק של מאה מטר מהמקום המופצץ ראינו לפתע אוטו עם מגן דוד. היה זה אוטו של מובילי מים, ועליו מצויר מגן דוד. כה התגעגעתי כבר למלה עברית, עד ששכחתי לרגע את תלבושתי.. רצתי וקראתי "חברה!" חבל שלא הייתה לי מצלמה כדי לצלם את פרצופיהם של הישראלים על האוטו, כשראו "חייל  גרמני" רץ לקראתם וקורא: חבר'ה....
הסברתי להם את הסיבה לתלבושתי, והשמחה בפגישה הייתה גדולה. לאחר מכן חזרנו ליחידה הבריטית שלנו. זהותנו האמתית " נתגלתה עתה לכל חיילי היחידה בתדהמה. בעיקר התנצל בפנינו אותו יהודי שנהג לרודפנו ולשים חול בתה שלנו. קיבלנו הוראה לחזור ארצה ובערב האחרון נערכה לנו מסיבה מפוארת, כשהיהודי שרדפנו משרתנו כל הערב ולא פוסק מלמלמל "כל הכבוד.. כל הכבוד "...

כאן מסיים אלברט את סיפור קורותיו באותה תקופה. למזכרת שומר אלברט פז עד היום את מדי החייל הגרמני. אבל את תג הכובע ובו נשר עם צלב קרס השמיד מזמן.
אלברט פז נולד במינכן ב-1934-הגיע עם עלית הנוער והיה בהכשרה בתל-יוסף. ב-1937 היה בין מקימי משק גנוסר.ב-1938 התגייס לנוטרות ואחר כך לפלמ"ח .ב1963 הגה את רעיון הקמת בית הארחה "נוף גינוסר" אשר בגינוסר.



אין תגובות :

הוסף רשומת תגובה